חפיסת הקלפים: סמל לחופש שוויצרי

המחזה הידוע בעולם של פרידריך שילר, "וויליאם טל", הועלה בבכורה על הבמה במרץ 1804. ההצגה של ויימאר, המציגה את סיפורו של לוחם החופש השוויצרי, זכתה להצלחה כזו שציירי הקלפים התורינגים העתיקו מיד את עיצובי התלבושות התיאטרליות.

סדרת הקלפים הסדרתיים הגרמנית המבוססת על המחזה הגיעה להונגריה דרך וינה. Ödön Chwalowszky, צייר כרטיסי בודפשט, ויוזף שניידר, שעבד ברחוב קז'ינצ'י 55, פרסמו את כרטיסי ה-Tell המותאמים שלהם ב-1835.

העותקים ההונגרים נבדלו מתמונות הכרטיס הגרמני והאוסטרי בכמה אופנים. כאן, לא רק אלגוריות העונות הופיעו, אלא כאן הפך הדו-ראשי, ההלווטי, או מ-1870, שנקרא גם קלף הונגרי, לחפיסת תמונת מראה.

עקב שינוי הרגלי המשחק, מספר הקלפים בחפיסת ה-Tell הצטמצם מ-36 ל-32 לאחר 1850. בשלב זה, ארבעת הקלפים האדומים עם סימן VI הוסרו מהחפיסה, אשר תיארו את הגיבור השוויצרי יורה ב- תפוח מראשו של בנו וולטר.

בית שניידר-רוטהאוזר: היסטוריה משתנה

בשנת 1869 רכש מור רוטהאוזר, סוחר נוי, את הנכס הקטן ביותר במחוז, ובאותה שנה נבנה מעל נכסיו קומה עליונה על פי תוכניותיו של פאל שושבק.

הבניין הפך לבית בושת בשנת 1895. זה היה השלישי באירופה שהנהיג את הכלל לפיו קורטיזנים צריכים להתרחץ לפחות פעמיים בשבוע. מכיוון שגם הבנות גילחו את שיערן האינטימי בתקווה לשכר גבוה יותר, בין האורחים הקבועים היו הסופרת הצעירה גיולה קרודי, המשורר העגבת אנדרה אדי, ומספר הסיפורים הגדול, הסופר הוותיק מור ג'וקאי.

ב-1907 הפך הבית למרכז הייצוג ההונגרי של התנועה התיאוסופית שייסדה הלנה בלוואצקי. חברים בתנועה להיסטוריה רוחנית אוקולטית זו כללו, בין היתר, את הפוליטיקאי מהטמה גנדי, הפיזיקאי אלברט איינשטיין והממציא תומס אדיסון.

בין חברי התנועה ההונגרית נמנו ממציא השנאים קארולי ציפרנובסקי, הצייר רוברט נאדלר וההיסטוריון הדתי וילמוס טורדאי. החברה עברה מכאן ב-1914.

אולפן הקלטות סודי וסרטים אסורים

ב-1986, תשע פעמים אלוף העולם בקאנו, תמאס ויכמן, קנה את הבניין כדי לפתוח את הפאב שלו על שם יופיטר הקדוש. בדירה שמעל הפאב, היה אולפן הקלטות חובב סודי שבו אדם סינכרן סרטים הוליוודיים (למשל, רמבו, טרמינטור) שנאסרו על ידי המדינה ההונגרית הסוציאליסטית. (השכפול של עותקי קלטת VHS כבר לא נעשה כאן.)

הסמליות של החברה התיאוסופית והאבירים הטמפלרים

סמל האגודה התיאוסופית, המתעמק בתורות הגנוסטיות, משלב סמלים מדתות שונות. הסמל, הנראה גם על דלת הבית ברחוב קזינצי 55, משלב בהרמוניה את מגן דוד וצלב קרס.

המשושה לא היה במקור סמל יהודי. סמל הפוריות בן 70,000 השנים הזה שימש את שלמה המלך לקסם שלו. הכוכב בעל שש הקצוות הפך לנפוץ בקרב השמים רק במאה ה-17.

כאשר כוחות שוודים לא הצליחו לכבוש את פראג ב-1648, העניקו קיסר הרומאים הקדושה והמלך ההונגרי פרדיננד השלישי כרזה דקורטיבית לכל אחד מהמגנים המנצחים. מכיוון שליהדות עוד לא היה סמל רשמי באותה תקופה, הישועים הוינאים "יצרו" את מגן דוד. לדבריהם, כאשר דוד המלך יצא לקרב, המגן שלו הציג רק את האות הראשונה והאחרונה של שמו, שהתאימו למשולש שווה צלעות באלפבית הפיניקי. הישועים סובבו את שתי אותיות ה"ד" הללו ב-180 מעלות, מה שלא מצא חן בעיני היהודים.

המשושה התפשט בקרב השמים רק כאשר האחים רוטשילד קיבלו דרגת ברון על ידי הקיסר הרומאי הקדוש פרנציסקוס הראשון בשנת 1816. מכיוון שסמלם תוכנן גם על ידי הישועים הוינאים, הכוכב בעל שש הקצוות הוצב שוב על מגן אדום (רוט שילד). הקסגרמה זו נבחרה כסמל התנועה הציונית בשנת 1891 על ידי תיאודור הרצל, שנולד בבודפשט.

הנחש הנושך את זנבו, מקיף את מגן דוד, מסמל נצח והתחדשות מתמשכת. את התיאור המוקדם ביותר הידוע של האורובורוס ניתן למצוא על הסרקופג של תותנקאמון.

כאשר המלך הצרפתי פיליפ הרביעי היריד והאפיפיור קלמנט החמישי, במבצע מאורגן היטב, לכדו את חברי האבירים הטמפלרים בליל שישי, 13 באוקטובר 1307, האבירים הוצאו להורג באיל דה ז'יף בפריז באשמת חילול הקודש. , כפירה, הומוסקסואליות וסימון.

לפי הוותיקן, האבירים הכופרים נישקו זה את פי הטבעת של זה כי "משם מתחיל הנחש הרוחני שעובר לאורך עמוד השדרה ומסתיים בראש האדם. בהשפעת ההתרגשות, הנחש פותח את פיו כדי ליצור קשר קוסמי עם גן עדן. הוא צריך את זה כדי לגנוב כמה שיותר ידע אלוהי משם כדי שהאדם יוכל להפוך לאל."

המאסטר הגדול הטמפלרי ז'אק דה מולאי נשרף על המוקד באביב 1314, ב-18 במרץ. במהלך מותו, הגנרל קילל גם את המלך וגם את האפיפיור. קללתו נמשכה 13 דורות. פיליפ וקלמנט מתו באותה שנה. מאז, העולם המערבי חושש מיום לכידתו של המאסטר הגדול (13 באוקטובר 1307), שמועדו הוא לא אחר מאשר: יום שישי ה-13.

צלב הקרס מעל מגן דוד לא היה במקור סמל נאצי. הסמל שימש גם הינדים, קלטים, סלאבים, מצרים וויקינגים. זה בדרך כלל מסמל את השמש, הרוחות הנושבות מארבעת הכיוונים הקרדינליים וברקים. עבור בודהיסטים, זה סמל למזל. לאחר חפירת טרויה ב-1871, העולם המערבי גילה מחדש את הסמל. הוא שימש, למשל, את קוקה קולה, הצופים האמריקאים, ובמשך זמן מה היה גם חלק מהלוגו של מבשלת קרלסברג.