(הספד לתיוודר מיקה, 1919)

בעבר השתרע בוסתן במקום שבו שוכן כיום מלון מיקה, והבניין הראשון למגורים הוקם רק בשנת 1785. היה זה בית בן קומה אחת, שהורחב לעבר החצר בשנת 1838 ביוזמת היזמית פרנסיסקה וסלי, לפי תכנונם של האדריכלים לורינץ זופאל ויוז'ף דישר.

לאחר שקיבל מהעיר פשט את זכויות הבישול וההגשה של קפה, הפך המסעדן הצרפתי אנטאל לגראן את הבית לבית בן שתי קומות בשנת 1843, על פי תכנונו של האדריכל יוז'ף הילד. בעקבות חילופי בעלים רבים, בשנת 1876 עבר הבניין לידי פטר דל מדיקו, יצרן סלמי ממוצא איטלקי, שפתח במקום אחד ממפעלי עיבוד הבשר שלו.

תיוודר מיקה (1860–1919), יליד קלטובי (כיום בצ'כיה), בחר להשתקע בהונגריה בשנת 1879. בזכות המוניטין שצבר בעקבות פיתוח משאבות וברזי בירה חדשניים, ייסד בשנת 1885 מפעל בבודפשט, ובאותה שנה נישא לקלמנטינה ילינק (1863–1937), ילידת ייצ'ין, צ'כיה.

לזוג נולדו ארבעה בנים:

• תיוודר הצעיר (1886–1890), שנפטר בגיל שלוש וחצי ממחלת השחפת,

• גיולה (1888–1937), ששירת בצי האוסטרו-הונגרי במלחמת העולם הראשונה על גבי אוניית הקרב SMS Viribus Unitis,

• נאנדור (1891–1944), שעמד בראש החברה בדרגת לוטננט,

• והצעיר מביניהם, אישטוואן (1897–1952).

בשנת 1896 הרחיב מיקה את תחומי הפעילות של מפעלו: מלבד צינורות ברזל ופלדה, אביזרים, מרססים, ציוד לייצור יין ומשאבות בירה – יוצרו גם ברזים, ידיות, פמוטים, פריטי נוי ופריטי הנצחה ייחודיים.

בזכות הצלחתו, רכש מיקה בית ברחוב קזינצי 47 (כיום), ששטחו 554 מ"ר, ובמקומו הקים בשנת 1909 בניין מגורים בסגנון סצ'סי (אר נובו הונגרי) בן שתי קומות, לפי תכנונו של האדריכל ג'נו מרטון. בחלק האחורי של המבנה פעלה סדנת עיבוד מתכות וחריטה.

הבניין והמפעל הולאמו על ידי המשטר הקומוניסטי בשנת 1949. באותה עת התגורר בו עו"ד שאנדור פוהל, שהיה יועצו ואיש סודו של ראש הממשלה, הרוזן פאל טלקי, ושימש גם כראש עיריית אוג'פשט עד שנת 1938, ובהמשך – בין 1939 ל־1944 – כראש עיריית קאסה (כיום קושיצה, סלובקיה) לאחר שהאזור סופח להונגריה.

בית מיקה עמד בפני סכנת הריסה פעמיים: לראשונה בשנת 1938, במהלך תכנון שדרות מאדאך, ובשנית בשנת 2010, כאשר מצבו התדרדר לרמה מסוכנת. לאחר שיפוץ נרחב, הבניין שומר ושופץ – והוסב למלון.