צבא הרייך השלישי כבש את הונגריה, בעלת ברית פוליטית וצבאית, ב-19 במרץ 1944. שר הפנים, אנדור יארוס, אימץ אידיאולוגיות ימין קיצוני, יחד עם מזכירי המדינה לסלו אנדרה ולאסלו באקי, יזמו את הטרנספורטים הראשונים ממייג'ור. ערים בקרפטיה רותניה (כיום אוקראינה) למחנה הריכוז אושוויץ ב-17 במאי.

בתחילה, אוכלוסיית יהודי בודפשט לא נועדה להיות סגורה בתוך חומת גטו רציפה. ראש העיר אקוס פרקאס הורה ב-17 ביוני כי ילדי אברם ההונגרים חייבים לעבור למבני שיכון ייעודיים בבירה ב-1952, שיסומנו במגני דוד צהובים על דלתותיהם.

רוב הגברים שהוגלו לבתים מסוג זה נידונו לעבודות כפייה. הם הועסקו בחפירת תעלות בחזית המזרחית או להגנת בודפשט. ראול ולנברג, דיפלומט שוודי, הבריח 30,000 אנשים מהבתים "מסומנים בכוכבים" אל הגטו "הבינלאומי" שהוקם ליד פארק סנט איסטוון.

עקב הפיכת הז'נדרם שאורגנה להפלת המושל מיקלוש הורטי, דיוויזיית הטנקים מאסטרגום חסמה את הדרכים המובילות לבירה ב-5 ביולי. הודות ליחידת השריון בראשות פרנץ קוזורוס, יהודי בודפשט נמלטו זמנית מהשמדה פיזית מוחלטת, כמו בכך. בזמן, 437,000 יהודים הונגרים כבר גורשו למחנות המוות.

לאחר שסלסי פרנץ תפס את השלטון בסיוע צבאי גרמני, החליטה המדינה ב-29 בנובמבר להקים את גטו בודפשט. בעקבות ורשה, לודז', לבוב ווילנה, הפך אזור זה בשטח של 0.3 קמ"ר לבית המגורים החמישי בגודלו באירופה.

הקירות הגבוהים של האזור נבנו לא מלבנים אלא מלוחות עץ. הגטו חולק ל-10 מחוזות, בפיקוח של מינויים שנבחרו על ידי המועצה היהודית. ארבע הכניסות הראשיות נשמרו על ידי כוחות חמושים.

כיוון ש-129 מתוך 291 בנייני השיכונים בשטח המיועד היו בבעלות נוצרים, תושבים יהודים שהועברו לכאן היו מחויבים להציע נכסים משלהם בתמורה. המדינה דחסה 63,000 אנשים ל-4,513 דירות בארז'בטווארוס, בממוצע של 14 אנשים לכל משק בית.

כשהמצור הסובייטי נסגר סביב בודפשט ב-27 בדצמבר, המוות החל לקצור לא רק בתוך הגטו אלא גם מעבר לחומות עקב מחסור כרוני בתרופות, מים ומזון. רבים פנו להתאבדות עקב הוצאות להורג קבועות, מחסור ממושך ורעב. במהלך פשיטות ופריצות של צלב החץ, 8,000 אנשים נלקחו לגדות הדנובה להוצאה להורג.

בתחילה נקברו הגופות בבתי קברות מחוץ לגטו, אך החל מה-3 בינואר 1945 הן נערמו בגובה מטר וחצי ברחובות, בחלונות הראווה ובכיכר קלאוזל. התפרצותן של מגיפות נמנעה רק על ידי קור עז ושלג.

למרות האיסורים הדתיים, 2,281 אנשים קפואים נקברו בכוח ב-24 קברי אחים ליד בית הכנסת ברחוב דוהאני. הצבא האדום הסובייטי שחרר את הגטו לאחר "פעולתו" של חודש וחצי ב-17 בינואר.