עקב התפשטות מחלת העגבת, הקיסרית מריה תרזה אסרה על כל הזונות בווינה, ומשנת 1768 ואילך נשים אוסטריות החלו להציע את שירותיהן בבירת הונגריה. באותה תקופה, נשים הציעו את שירותיהן ברחובות, במקומות בילוי, סביב גשר הפונטון ליד ויגדו, בפאבים, באכסניות ובשווקים.

בתחילת המאה ה-19, בתי הבושת המפורסמים ביותר של המעמד הנמוך בפשט-בודה פעלו בקק קאקש (כיום רחוב סקלי מיהאי), ביניהם ביתה של לופט רזי היה הפופולרי ביותר. האצילים והאזרחים העשירים יותר שכרו חדרים פרטיים או סיפקו את תאוותיהם באחד מבתי המרחץ התרמיים. הנשים נדרשו להיות מיומנות במשחקי קלפים, מוזיקה, שירה ושיחות מעניינות. להפתעת אירופה, הבריכה המעורבת הראשונה בעולם נפתחה בשנת 1811 בבית המרחץ ראץ בבודה.

לאחר דיכוי מהפכת 1848-1849 בהונגריה, האימפריה האוסטרו-הונגרית סבלה את נוכחות הזונות בפשט ובבודה, כי הן סייעו להקל על המתחים החברתיים, ובפיקודו של מפקד המשטרה, הברון יוז'ף פרטמן, הן שימשו כמלשינות שהסגירו פטריוטים נרדפים.

מקום הבילוי הגדול הראשון, "נווה ולט", נפתח בשנת 1861 באתר שבו שוכן כיום תיאטרון ויגסינהאז. המבנה, שנבנה על ידי האחים טוקורי ונוהל על ידי מנהיג עולם תחתון בשם טוני לינזר, כלל אולם עם 500 מקומות ישיבה שבו רקדו נשים עירומות לחלוטין על הבמה, ולאחר מכן ניתן היה לקחת אותן לחדרים פרטיים. מקומות דומים כללו את "אנקר זאל" ליד בית האופרה הנוכחי ואולמות בידור-בתי בושת נוספים ברחוב קיראי, כמו "מנדל מולאטו", "הרועה הטוב", "ברווז השיניים", "אולם פלורה", "וואלהאלה", "החתול האדום", "החתול השחור", "החתול המנומר", "החתול הכחול", ו**"פולייס קפריס"** שבבית העירייה.

בשנת 1872, בודפשט הפכה למרכז הסחר העולמי בבני אדם. המסחר בנשים צעירות אורגן על ידי תאיסז אֶלק, מפקד המשטרה הראשון של העיר, ואשתו רייך פני, מדאם שניהלה את עולם הפשע של הונגריה. הסוכנים שלהם גייסו "בשר טרי" לא רק מאזורים עניים בממלכת הונגריה, אלא גם מהבלקן וממזרח אירופה.

נשים הונגריות שנסחרו לרוסיה זכו להצלחה כה רבה, שאפילו בתקופת ברית המועצות, כל הזונות, ללא קשר למקורן, כונו "וונגרקה" (венгерка), מהמילה הרוסית להונגריה, "ונגריה" (Венгрия).

באופן דומה, נשים הונגריות שנסחרו לאמריקה המרכזית והדרומית זכו להצלחה יוצאת דופן. מכיוון שנשים הונגריות יפות הסתגלו בקלות רבה יותר למקצוע הכפוי שלהן מאשר נשים שחורות, מולאטיות או מקומיות ילידות, המונח "הונגרה", שפירושו "נערה הונגרית", הפך לשם נרדף לאישה מופקרת, רקדנית או זונה משנת 1860 ואילך.

ראוי לציין שבמדינות כמו ארגנטינה, ונצואלה, אורוגוואי, ברזיל וקובה, שבהן דווח על מחסור חמור בנשים של עד 80%, האוכלוסייה גדלה בכמעט 11% בזכות נשים הונגריות שנסחרו על ידי ארגוני הפשע של בודפשט.

הזנות הוסדרה לראשונה בשנת 1867, תוך דרישה לרישיון שכלל מיסוי קבוע ובדיקות בריאות. עד 1882, היו בבודפשט 80 בתי בושת ו-43 בתי קפה שהציעו שירותי מין, בנוסף ל-1,700 זונות רחוב.

למרות שהזנות נאסרה בשנת 1950, המשטר הקומוניסטי ניהל בחשאי מקומות כאלה עבור פקידיו וכורים שהובאו לעיר כדי לבנות את המטרו. אחד המקומות הללו פעל כ-130 מטרים מכאן, בקומה השלישית של בניין בפינת רחוב קיראי ורחוב קיש דיופה.