עקב התפשטות מחלת העגבת, אסרה הקיסרית מריה תרזה על פעילותן של זונות בווינה. כתוצאה מכך, החל משנת 1768, החלו נשים אוסטריות להציע את שירותיהן בבירת הונגריה. באותה תקופה פעלו הנשים ברחובות, במקומות בילוי, בפאבים, באכסניות, בשווקים ובסביבת גשר הפונטון ליד ויגאדו.

בתחילת המאה ה־19, פעלו בתי הבושת הפשוטים והידועים ביותר של פשט ובודה ברחוב קאקש (כיום רחוב סקלי מיהאי), כשביניהם ביתה של לופט רזי היה הפופולרי ביותר. בני האצולה והבורגנות העדיפו לשכור חדרים פרטיים או לספק את תאוותיהם באחד מבתי המרחץ התרמיים, תוך ציפייה שנשות הלילה יהיו בקיאות במשחקי קלפים, מוזיקה, שירה ושיחה נבונה. למרבה הפתעת אירופה, נפתחה בבית המרחץ ראץ בבודה בשנת 1811 הבריכה המעורבת הראשונה בעולם.

לאחר דיכוי מהפכת 1848–1849, האימפריה האוסטרו־הונגרית סבלה את קיומן של הזונות מתוך תפיסה שהן מסייעות להורדת מתחים חברתיים. בהוראת מפקד המשטרה הברון יוז'ף פרטמן, רבות מהן שימשו גם כמלשינות שדיווחו על פטריוטים נרדפים.

מקום הבילוי הגדול הראשון, "נווה ולט", נפתח בשנת 1861 באתר שבו ניצב כיום תיאטרון ויג. המקום, שנוהל על ידי איש העולם התחתון טוני לינזר, כלל אולם בן 500 מושבים שבו נשים רקדו בעירום מלא – ובהמשך ניתן היה לקחתן לחדרים פרטיים. מקומות דומים פעלו ברחוב קיראי, דוגמת "אנקר זאל", "מנדל מולאטו", "הרועה הטוב", "ברווז השיניים", "אולם פלורה", "ואלהאלה", "החתול האדום", "החתול השחור", "החתול המנומר", "החתול הכחול", וכן "פולייס קפריס" שבבית העירייה.

בשנת 1872 הפכה בודפשט למוקד עולמי לסחר בבני אדם. המסחר בנשים צעירות אורגן על ידי מפקד המשטרה תאיסז אלק ואשתו פני רייך – מדאם שהובילה את העולם התחתון ההונגרי. סוכניהם גייסו "בשר טרי" מאזורים עניים בממלכת הונגריה, מהבלקן, וממזרח אירופה.

הונגריות שנסחרו לרוסיה זכו להצלחה כה רבה, עד שכל זונה, ללא קשר למוצאה, כונתה "ונגרקה" (венгерка) – שפירושו "הונגריה" ברוסית.

תופעה דומה התרחשה באמריקה הלטינית, שם נשים הונגריות נתפסו כיפות ונחשבו לנוחות הסתגלות. במדינות כמו ארגנטינה, אורוגוואי, ונצואלה, ברזיל וקובה – שבהן דווח על מחסור חמור בנשים (עד 80%) – הפך המונח "הונגרה" (Hungara) לשם נרדף לרקדנית, זונה או אישה מופקרת. ההשפעה הייתה כה נרחבת, עד שבזכותן גדלה אוכלוסיית אותן מדינות בכמעט 11%.

הזנות הוסדרה רשמית בשנת 1867 עם דרישת רישוי, תשלום מסים ובדיקות רפואיות סדירות. עד 1882 פעלו בבודפשט 80 בתי בושת, 43 בתי קפה שהציעו שירותי מין, ולמעלה מ־1,700 זונות רחוב.

על אף שהזנות הוצאה אל מחוץ לחוק בשנת 1950, הפעיל המשטר הקומוניסטי מקומות סודיים שסיפקו שירותים לפקידים ולכורים שבנו את המטרו. אחד המקומות האלו פעל 130 מטרים בלבד מהמקום בו את/ה עומד/ת – בקומה השלישית של בניין בפינת רחוב קיראי ורחוב קיש דיופה.