פרנץ מוראווץ ומולדת הרחצה האירופית

בשנת 1838, וינה הייתה עדה להופעתו פורצת הדרך של מרחץ האדים הרוסי המסורתי הראשון באירופה, הודות לרוח היזמות של פרנץ מוראווץ. ממוקם ב-Marxergasse 17, מרחץ "Zsófia", על שם הנסיכה סופיה, חולל מהפכה בתרבות הרחצה על ידי החדרת אדים שנוצרו ממים רותחים במקום אבנים מחוממות.

שייבר יוזף והקשר ההונגרי

בהשראת החידוש של מורבץ, יוזף שייבר (שייבל), סוחר בדים, ביקש להביא את חווית הרחצה החדשנית הזו לבודפשט. בין בתי המרחץ הקיימים בעיר, שהיו או מפעלים טורקיים מימי הביניים או מפעלי מים קרים מודרניים, שייבר הקים את המרחץ הראשון בסגנון רוסי בבירת הונגריה.

The City Park Bath: מרכז של פופולריות והתרחבות

ב-11 באפריל 1841 נפתחו לציבור הדלתות ל"סיטי פארק מרחץ" של שייבר, והפופולריות שלו הייתה מהירה ומהדהדת. שיטת ייצור הקיטור הייחודית של המרחץ ומיקומה בפארק העירוני השוקק משכו קהל לקוחות גדול. כדי לספק את הביקוש הגובר, שייבר פתח בית מרחץ שני באותה שנה, הממוקם בארמון Nákó המשקיף על הדנובה. כמה חודשים לאחר מכן, בית המרחץ הזה הועבר לבית הקבע שלו ברחוב קז'נצי, בניין חדש שנבנה על ידי יוזף הילד.

פאר אדריכלי ושירותים מופרדים מגדרית

בשנת 1847 עבר בית המרחץ ברחוב קזינצ'י הרחבה משמעותית בהדרכתו של האדריכל לורנט זופהל. המבנה הקלאסי של פעם הפך למבנה מפואר המעוטר באלמנטים ארכיטקטוניים מוריים וחצר קור ד'הונר. בעוד שגברים יכלו לבחור בין שירותים ממדרגה ראשונה למחלקה ב', נשים היו מוגבלות להצעות "מעמד עץ". כדי לשמור על סטנדרטים מוסריים, אורחים גברים זכו למשרתים גברים, בעוד שהאורחות נעזרו במשרתות. אפילו חיות מחמד יכלו לקבל טיפולים טיפוליים, כאשר מפגשים מיוחדים מתקיימים כל יום שישי אחר בבוקר.

מקורות מים ומאמצי מודרניזציה

בתחילה, בתי המרחץ שאבו את מימיהם מהדנובה. עם זאת, בשנת 1908, הגילוי של שכבת מים קארסטית בעובי 4.60 מטר 11.3 מטר מתחת לבית המרחץ של רחוב קזינצ'י הוביל לשינוי באספקת המים. למרות מאמצי המודרניזציה ב-1921, שכללו הצטרפותם של מספרות ופדיקוריסטיות לצד מעסים ומסירי תירס, בית המרחץ המשיך למשוך קהל לקוחות של אנשים הנברים ושל שכבות חברתיות נמוכות יותר.

מלחמת העולם השנייה: נקודת מפנה ותמורה טראגית

פרק אפל נפרש בהיסטוריה של בית המרחץ במהלך מלחמת העולם השנייה. ב-19 במאי 1944, צו של שר הפנים, אנדור יארוס, הגביל את השימוש בבית המרחץ ליחידים ממוצא יהודי ואמונה, ואסר על כניסת נוצרים. שישה חודשים לאחר מכן, עם הידוק גבולות הגטו, הפך בית המרחץ לבית המתים היחיד של הרובע היהודי.

כשהמצור על בודפשט נמשך למעלה משלושה חודשים, הגיעו כל בתי הקברות בעיר לתפוסה. כתוצאה מכך, 2281 גופות נאלצו להיקבר בקבר אחים בסמוך לבית הכנסת ברחוב דוהאני, תוך התעלמות משיטות קבורה דתיות יהודיות.

עידן שלאחר המלחמה: הלאמה, דעיכה והריסה

לאחר ההלאמה המשיך בית המרחץ לפעול כמרחץ ציבורי עד שנת 1968. אולם מצבו המידרדר הוביל להריסתו ב-1969, יחד עם שלושה מבנים סמוכים. האתר הוחלף במבנה מכולה זמני ששימש כביתם של הכוריאוגרפים ותלמידי הבלט של המכון ההונגרי הממלכתי לבלט במשך 34 השנים הבאות. בשנת 2024 פורק המבנה הזמני הזה כדי לפנות מקום לבניית בית מלון.

סיפורו של מרחץ האדים ההונגרי הראשון עומד כעדות לחדשנות, הסתגלות וחוסן של הרוח האנושית בזמן סוער. מההתחלה הצנועה שלו כחווית רחצה מהפכנית ועד להפיכתו הטרגית לחדר מתים בתקופת השואה, מורשת בית המרחץ משמשת תזכורת לגאות המשתנה של ההיסטוריה ולכוחו המתמשך של הקשר האנושי.