פרנץ מוראווץ – מביא מרחץ האדים לאירופה

בשנת 1838, העיר וינה הייתה עדה לפריצת דרך היסטורית עם הקמתו של מרחץ האדים הרוסי הראשון באירופה, ביוזמתו של פרנץ מוראווץ. מרחץ "ז’ופיה" (Zsófia), שנקרא על שם הנסיכה סופיה, נפתח ברחוב Marxergasse 17, והציע חוויית רחצה חדשנית – במקום להשתמש באבנים לוהטות כמקובל, נוצרו האדים על ידי מים רותחים.

שייבר יוזף והקשר ההונגרי

בהשראת המודל הווינאי, סוחר הבדים ההונגרי יוזף שייבר (או שייבל) החליט להביא את החידוש לבודפשט. באותה תקופה פעלו בעיר רק מרחצאות טורקיים מימי הביניים או מרחצאות מים קרים. שייבר הקים את מרחץ הקיטור הרוסי הראשון בבירת הונגריה.

"סיטי פארק מרחץ" – הצלחה מהדהדת

ב־11 באפריל 1841 נפתח לציבור מרחץ "סיטי פארק", ומיד הפך לפופולרי. השיטה הייחודית ליצירת קיטור והמיקום האטרקטיבי בלב הפארק העירוני הביאו גל לקוחות. מאוחר יותר באותה שנה, פתח שייבר מרחץ נוסף בארמון Nákó המשקיף על הדנובה. כעבור זמן קצר, הועבר בית המרחץ הזה לבניין חדש ברחוב קז'ינצי, שתוכנן בידי האדריכל יוזף הילד.

פאר אדריכלי ושירות מופרד מגדרית

בשנת 1847 עבר מרחץ קז’ינצי הרחבה משמעותית בהובלת האדריכל לורנט זופהל. המבנה המקורי הפך לארמון בסגנון מורי, עם חצר ייצוגית (Cour d’Honneur).
הגברים יכלו לבחור בין שירותי פרימיום למחלקה שנייה, ואילו הנשים קיבלו שירותי "מעמד עץ". גברים קיבלו שירות ממשרתים, בעוד נשים לוּוו במשרתות בלבד – הכול כדי לשמור על מוסריות. אפילו חיות מחמד יכלו לקבל טיפולים טיפוליים, בפגישות מיוחדות מדי יום שישי שני.

מים מהדנובה ועד קרסט תת-קרקעי

בתחילה, המים הגיעו ישירות מהדנובה. אך בשנת 1908, בעקבות גילוי שכבת קרסט בעומק של כ־11.3 מטר, שונתה אספקת המים. ב־1921 נוספו שירותים מודרניים כמו מספרות, פדיקוריסטיות, מסירי יבלות ומעסים. למרות ההתחדשות, נותר המרחץ פופולרי בעיקר בקרב פשוטי העם.

מלחמת העולם השנייה – משבר מוסרי וטרגדיה אנושית

ב־19 במאי 1944, פורסם צו מטעם שר הפנים אנדור יארוש, שאסר על כניסת נוצרים למרחץ, והגביל את השימוש בו ליהודים בלבד. שישה חודשים לאחר מכן, כשגדרות הגטו נסגרו, שימש בית המרחץ כבית המתים היחיד של הרובע היהודי.

לאחר שהמצור על בודפשט נמשך שלושה חודשים, כל בתי הקברות בעיר התמלאו. בשל כך, 2,281 גופות נקברו בקבר אחים בסמוך לבית הכנסת ברחוב דוהאני, תוך הפרת כללי הקבורה הדתית היהודית.

אחרית דבר: הלאמה, דעיכה והריסה

לאחר המלחמה, בית המרחץ הולאם והמשיך לפעול עד 1968. אך מצבו הידרדר, ובשנת 1969 נהרס יחד עם שלושה בניינים סמוכים. במקומם הוקם מבנה מכולות זמני, ששימש במשך 34 שנה את כוריאוגרפי ותלמידי הבלט של המכון הממלכתי לבלט של הונגריה. רק בשנת 2024 פורק המבנה, כדי לפנות מקום למלון חדש.

מורשת

סיפורו של מרחץ הקיטור ההונגרי הראשון הוא עדות לחדשנות, הסתגלות ועמידות אנושית בזמנים סוערים. מהתחלה מהפכנית ועד להפיכתו הטרגית לחדר מתים בזמן השואה – הוא משקף את גאות ההיסטוריה, ואת הקשר האנושי שממשיך להדהד דרך הזמן.