בלאו קצה
(בניין דירות SZELÉNYI)
בית הבושת המפורסם ביותר באירופה
Kálmán Mikszáth: מהקזינו לגן בלזנאי, Pesti Hírlap, 1882
רובע הבילויים הראשון של בודפשט היה רחוב קיראי וסביבתו. כמעט כל בית שלישי שימש כמועדון לילה, בית בושת, קפה מזמר, מופע וודוויל, בארטלי, קפה מוזיקלי, אולם מוזיקלי, זנגרה, טינגלי טנגלי או רווי. בין השנים 1890 ל־1914, היו בווינה וניו יורק יחד פחות מועדוני לילה מאשר בבודפשט. רק פריז וברלין עלו על בירת הונגריה במספר מקומות הבילוי.
בשל אופיו השערורייתי, אחד הקברטים המפורסמים ביותר היה החתול הכחול (Kék Macska), שפתח את שעריו בשנת 1855 ברחוב קיראי 15. המקום, שנחשב למבשר מופעי הוודוויל ההונגריים, משך קהל בזכות שירים מאת בלה זרקוביץ' ומחזות של אנטאל אורושי, שהתבססו על הומור ירידים. השחקניות והרקדניות במקום פעלו גם כקורטיזנות, שניתן היה לפנות אליהן לאחר ההופעה.
אורח קבוע במועדון היה הרוזן מיקלוש סמֶרֶה (Miklós Szemere), דיפלומט מפורסם לשמצה בזכות משחקי הסיכון והקלפים שלו, שהיה הראשון שהציג את הג'ודו והג'יו-ג'יטסו באירופה. לבקשת השגריר, בשנת 1906 הגיע לבודפשט מאמן הלחימה היפני קיצ'סבורו סאסאקי (Kichisaburo Sasaki) כדי ללמד ספורט קרבי.
במהלך אחד מחמשת ביקוריו בהונגריה, ביקר במועדון בליל ה־15 במאי 1881 יורש העצר לבית הבסבורג-לורן, רודולף, מלווה בנסיך ויילס, שלימים הפך להמלך אדוארד השביעי של הממלכה המאוחדת וקיסר הודו.
על פי שמועות עכשוויות, אדוארד התאהב בזמרת רוז'ה ולדאו (ז'נט), שכבר הייתה מאורסת לנהג מונית, בזמן שצפה בפארסה "התעסקות במירוץ הסוסים". המרדף הרומנטי נגדע באיבו על ידי המלכה ויקטוריה, שהצהירה באירוניה:
"יש מספיק זונות במשפחה. למה להביא עוד אחת?"
בערב ה־6 באוקטובר 1888, השתכר הרברט פון ביסמרק, בנו הבכור של קנצלר גרמניה ושר המדינה הפרוסי, עד כדי כך שעלה עירום על הבמה כדי להציג את עצמו בפני הקהל. להפתעת כולם, המשטרה ליוותה הביתה את הקהל – ולא את הנסיך העירום.
באותו ערב התחבא הנסיך הצעיר באחד הסלונים בקומה השלישית של המועדון, שם הבחין בקבוצה קטנה העוסקת באינטימיות – כולל הרוזנת הויוש מרגיט. הפוליטיקאי הגרמני הצטרף, והמפגש הסתיים בנישואין: השניים נישאו בווינה ב־21 ביוני 1892.
בין הרוקדים ב"חתול הכחול" היו גם הנסיך לואי פיליפ אלברט מאורליאן ופמלייתו, וכן מילאן הראשון, מלך סרביה, שיחד עם פמלייתו המונה כמעט 500 איש, בילה למעלה מחודש במקום – תוך צריכת 1.2% מהתמ"ג של סרביה.
כאשר הסופר הביתי של "החתול הכחול", אנטאל אורושי, פרש ופתח את מרכז הבידור Foliès Caprice בשנת 1889, החלו ימי הזוהר של המועדון ברחוב קיראי לדעוך. זמן קצר לאחר מכן נרכש הבניין הפינתי על ידי הרוזן לאסלו פֶיַאצ'וֹביץ', באן של קרואטיה-סלבוניה-דלמטיה, שמילא תפקיד חשוב בכינון הפשרה ההונגרית-קרואטית של 1868.
הממסד הנודע סגר את שעריו לצמיתות בשנת 1893.